מילדים שמטפסים על הקירות להורים ששולטים בתקציב: המדריך המעשי להישרדות כלכלית בחודש אב

והנה זה הגיע.

משאת נפשם המרטיטה של הילדים, וסלידת נפשם העמוקה (והמוצדקת) של ההורים, מתממשת באחת בעת שהחזן מכריז בבית הכנסת בקול חגיגי: "ראש חודש מנחם אב יהיה ביום הרביעי הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה". שנה שלמה של ציפיות גרנדיוזיות, פנטזיות חובקות עולם ותוכניות שמתאימות לתקציבי ענק מגיעות לרגע המימוש.

ברוכים הבאים לסיור המודרך ברחבי "ארץ בין הזמנים".

"אם תסובבו את הראש ימינה", יאמר המדריך המנוסה ברמקול המצורד, "תזכו לראות את פארקי ישראל הופכים לשדה קרב של ממש. הם מתמלאים בהמוני זאטוטים, כן ירבו, המטפסים על כל מה שלא זז, ובעיקר על מה שזז".

"אם תביטו צפונה, האטרקציות בצפון עמוסות עד לעייפה בילדים שהוריהם מרחו אותם בשכבת קרם הגנה נדיבה ומדיפה כל כך, עד שהריח מגיע לחלל הפתוח עוד לפני שהספקתם בכלל להיכנס לחניון".

"אם תביטו שמאלה", ימשיך המדריך בטון מונוטוני, "תוכלו לחזות בפלא בריאה ייחודי לעונה: מפגש קטלני בין שתי מכוניות מתנגשות בלונה פארק. מדובר במתקן שהילדים חיכו עבורו 50 דקות בתור מיוזע, רק בשביל לזכות בחמש דקות של נהיגה ברכב פלסטיק שנוסע במהירות מסחררת של שני קמ"ש, כשחצי מהזמן מועבר בניסיונות עקשנים להשתחרר מתקיעותו של הרכב בילד אחר, שניסה דווקא להתנגש בו בכוונה תחילה".

"ואם תסתכלו ישר קדימה", הוא יסכם, "תבחינו ב'פינת חמד שקטה ומבודדת' בצפון, שבה תגלו להפתעתכם שארבעת אלפים איש מבני ברק ומרוממה כבר הקימו מאהל ענק עוד מאתמול. השקט היחיד שתקבלו שם הוא הרעש המונוטוני של המזגן הגנרי באוטובוס בדרך חזור, בזמן שאתם מנסים לאכול כריכים עם שניצל שקיבלו מרקם ייחודי של ספוג חם".

כאן מסתיים הסיור המודרך שלנו, ומתחילה המציאות. כי עם כל ההומור והציניות, את ימי בין הזמנים ניתן, ואפילו חובה, לנהל בתבונה. במקום לתת לזרם החברתי לסחוף אותנו ולרוקן לנו את הארנק, הגיע הזמן לעשות 'חישוב מסלול מחדש' ולפרק את האתגרים שניצבים לפתחנו, צעד אחר צעד, בצורה שפויה ומעשית.

אתגר 1: מי מנהל את מי?

ברגע שילד לא יודע מה צפוי לו, הוא מאבד את המצפן שלו, הופך למחולל מהומות עצמאי ומפרק את שלוות הבית. דבר ידוע הוא בפסיכולוגיה של הילד: ילדים צריכים עוגן. וההורים? הם המזח שאליו העוגן הזה נקשר.

גם כאן בבין הזמנים, אנחנו צריכים ליזום ולא להיות מובלים. הטעות הקלאסית של משפחות רבות היא "תרבות האלתור": קמים בבוקר, הילדים משועממים, מתחילים ויכוחים, הלחץ עולה, וכל בוקר מתחילים לחשוב מחדש מה עושים, לאן נוסעים ולאן הולכים. כשהילדים כבר חוגגים לכם על הראש ועושים לכם שחור בעיניים, הארנק נפתח ובגדול, העיקר שישתקו ויהיה קצת שקט תעשייתי. זו טעות אסטרטגית שמובילה ישר למינוס.

ברמה הפרקטית, הכל מתחיל מסדר יום ידוע מראש שבו הילדים יודעים מלכתחילה מתי קמים, היכן ומתי מתפללים שחרית, מתי ארוחת הבוקר ומהי התוכנית המדויקת לאותו היום. כדי לעגן זאת, מומלץ ליצור לוח שנה משפחתי פיזי וגדול על הקיר (ואם תיתנו לילדים להכין ולצבוע אותו בעצמם, ברכותינו, שרפתם עוד שעתיים של שעמום בחינם), שבו תציינו מראש את הפעילות לכל יום. את המשבצות בלוח מומלץ למלא בעזרת ניצול חכם של תקציבי העירייה; 'אכשר דרא' ובימינו המועצות החרדיות מוציאות חוברות ענק עם פעילויות תרבות עשירות ומסובסדות, כך שכל שנותר הוא לשבת עליהן מראש בימי ההרשמה ולהזמין מקומות לכל מה שעומד בתקציב, בסטנדרטים הרוחניים ובהתאמה למשפחה שלכם. מעל כל אלה מרחף כלל הברזל: תובילו ואל תהיו מובלים. ככל שאתם יוזמים אתם שולטים בסיטואציה, אך ברגע שאתם פסיביים, מישהו אחר כבר יזום עבורכם - מה שבדרך כלל יעלה לכם בהרבה מאוד כסף ומפח נפש.

אתגר 2: ה-ק-ו-נ-ס-פ-צ-י-ה השגויה של האטרקציות

בטח אמרתם לעצמכם עכשיו: "יופי, פתרת לנו בעיה אחת של סדר יום, אבל יצרת בעיה גדולה יותר. מאיפה נשיג כל כך הרבה כסף לממן את כל התוכניות שרשומות על הלוח המפואר הזה?". התשובה שלי מתחלקת לשניים:

א. הא גופא קשיא

נעים להכיר, קוראים לזה לוח השנה העברי. בין הזמנים של אב אינו אירוע הפתעה, הוא לא נוחת עלינו ללא התרעה כמו פנצ'ר בכביש מהיר. כל שנה, בדיוק באותו תאריך, החזן מכריז על חודש אב. לכן, התנהלות כלכלית נכונה דורשת הפרשה חודשית קבועה לאורך כל השנה עבור ימי הקיץ. אם לא עשיתם את זה עד עכשיו - תתחילו לכל הפחות מהחודש הבא, כדי שבשנה הבאה לא תבכו מול מנהל הבנק.

ב. ניתוץ מיתוס האטרקציות

טובי המוחות העסקיים וענקי השיווק יושבים ימים ולילות כדי לחשוב איך להמציא אטרקציה מופרכת יותר מהשנייה, שכל מטרתה היא לגרום לכך שהכסף שנמצא בארנק שלכם ימצא את דרכו המהירה לארנק שלהם. הפתרון לחיסכון בקיץ טמון במילה אחת: יצירתיות.

ילדים, להבדיל ממבוגרים, לא באמת יודעים להבדיל אם הכניסה לפארק השעשועים הייתה כרוכה ב-70 שקלים לכרטיס בודד, או שמדובר בכניסה חינמית לחלוטין של אתרי קק"ל ופארקים עירוניים רחבי ידיים שיש בכל הארץ. הם לא מתעדים את שווי השוק של החופשה; הם חווים את האווירה.

לפעמים, ילדים ייהנו ויזכרו הרבה יותר רעיונות יצירתיים שכמעט ולא עולים שקל: יום קמפינג משפחתי בשטח פתוח, עם אוהל, פנסים וארוחת ערב פשוטה על גזייה, או סדנת בישול או אפייה ביתית שבה הם השפים והמטבח הופך לשדה ניסויים, תוכלו לנסות גם נסיעה הרפתקנית באוטובוס למסלול הליכה חינמי במים (ולא חסרים כאלו) ולקינוח תוכלו לערוך ערב נוסטלגיה: פתיחת אלבומי תמונות משפחתיים ישנים וניהול חידון נושא פרסים על ההיסטוריה המשפחתית. וכל זה? בעלות של 3 שקלים על חשמל למזגן הביתי.

המהפך: בין הזמנים כהזדמנות להכנסה

והנה החלק המפתיע ביותר: רובנו נוטים להסתכל על בין הזמנים כאל בור שחור של הוצאות. אני רוצה לגלות לכם סוד: אפשר לעשות הרבה מאוד כסף בבין הזמנים. שוב, גם כאן, צריך להפעיל את החלק היצירתי במוח. הקיץ מציע הזדמנויות פז להגדלת הכנסות למשפחה:

השכרת ציוד: יש לכם טרמפולינה ביתית או מתנפח שקניתם ב-800 שקלים? זה הזמן להשכיר אותם לבניינים אחרים בימים שאתם לא משתמשים בהם.

יוזמות חינוכיות: אברך מוכשר ואנרגטי יכול לגשת לחיידר או למתנ"ס השכונתי ולהציע לנהל קייטנה פרטית ממוקדת לבנים בימי החופש. יוזמה כזו יכולה להכניס למעלה מ-10,000 שקלים לתקופה קצרה.

בייביסיטר וצהרונים ביתיים: משפחות שיכולות להחזיק עוד ילד או שניים מהשכונה בשעות הקשות של היום, יכולות לייצר משכורת שלמה בקלות. הביקוש לשמרטפות בקיץ נמצא בשמיים, כי הורים מוכנים לשלם כל סכום בשביל לזכות לשעה של שקט.

שמירה ואירוח: אנשים רבים עוזבים את הבית לחופשה ומחפשים "שומר בית" מפני גנבים, או לחלופין - אם אתם גרים בעיר מתויירת (ירושלים, צפת, טבריה), תוכלו להשכיר את דירתכם לקייטנים בסכום גבוה, ולשכור לעצמכם דירה זולה בהרבה באזור פחות מבוקש.

עבודות עונתיות: הקיץ הוא שיא עונת מעברי הדירות (ביקוש אדיר לאריזה וארגון), ותקופת טרום הלימודים מציעה רווח נקי של 7-8 שקלים לכל ספר שתציעו לעטוף עבור השכנים המותשים.

אתגר 3: סכנת התנוונות של "שריר התעסוקה"

הדבר האחרון והקריטי ביותר שחייבים לתת עליו את הדעת הוא הירידה בפריון העבודה. משפחות רבות הולכות לקבל הלם קשה ב-10 בחודש שאחרי בין הזמנים. למה? כי בזמן שההוצאות זינקו לשמיים, השכר נחת לקרקעית עקב חיסור בימי עבודה.

בעולם הייעוץ הכלכלי מדברים רבות על "שריר התעסוקה" - אותו מרכיב בנפש ובגוף שעליו יושבים הכוח, הריכוז והאנרגיות שלנו בעבודה. כשמפסיקים לעבוד למשך שבועיים-שלושה באופן מוחלט, השריר הזה נתפס. החזרה למסלול לוקחת ימים ארוכים של חוסר יעילות, ואצל אנשים מסוימים השריר הזה פשוט מתנוון לחלוטין והחזרה לשגרה קשה מנשוא.

ההמלצה הפרקטית: שמרו כמה שיותר על שגרת עבודה קבועה. שבו עם הבוס מראש, תכננו את ימי החופשה שלכם בצורה מדויקת ומתוחמת. תדעו שבשבוע מסוים אתם בחופש מוחלט עם המשפחה - מצוין ומבורך; אבל ביתר ימי בין הזמנים, שמרו על שעות העבודה הרגילות שלכם. אל תתנו למסגרת הכללית להתפרק.

בסופו של דבר, חופש אמיתי אינו נמדד בכמות הכסף ששרפתם על מתקנים רועשים בצפון, אלא בשקט הנפשי שאתם מכניסים הביתה. אל תתנו ללחץ החברתי, לתחרות הסמויה של "מה הילדים יספרו בחיידר", או לתרבות הצריכה המבוהלת לנהל אתכם. תהיו המנהלים של החופש שלכם. תתכננו, תייצרו סדר יום, תפעילו יצירתיות, ותגלו שאפשר לעבור את חודש אב עם חיוך על השפתיים, עם ילדים שמחים - ובלי שורה אדומה בחשבון הבנק.