שוברים את המיצרים: סוד השפע שמעל לטבע

בעקבות המאמר האחרון ("ניסים קורים"), בו ניסינו לעמוד על סוד הקיום הפלאי של עמלי התורה בדורנו - העולה על כל היגיון כלכלי, לבטח מול גזירות השעה - שטף של תגובות הגיע לשולחן המערכת. נדמה כי לכל יהודי יש את "שורת הנס" הפרטית שלו, זו ששום רואה חשבון לא יצליח להסביר. בחרתי להביא בפניכם שתיים מובחרות.

הסגולה שהטעינה את הכרטיס

ידידי היקר מבית שמש, יהודי המורגל במצוות קמחא דפסחא, סיפר לי כי בשבת מברכין ניסן האחרונה החליט לחזק את סביבתו במידת הביטחון. בפירוט וברב אמונה הוא סיפר בפני בני משפחתו את שלוש המעשיות המפורסמות מהמגיד מקוז'ניץ זי"ע, הידועות כסגולה בדוקה להוצאות החג.

הפלא לא איחר לבוא: לא עבר מעת לעת מצאת השבת, והוא התבשר כי כרטיס המזון שברשותו נטען בסכום הגון של כמה אלפי שקלים.

"תגיד לי," הוא שאל אותי בחיוך של מוצאי חג, "לאיזו שורת אקסל בדו"ח השנתי אתה מכניס את זה?"

עניתי לו בפשטות: "בדיוק לשורה שבה רשום: 'תמיכות קמחא דפסחא'.

נותנין לו נחלה בלי מיצרים - ההשקעה המשתלמת ביותר

ידיד אחר, מאותם יהודים שזכו ו"תורה וגדולה מתאגדים על שולחנם" מעבר לים, שיתף אותי בסיפורו האישי. כיום הוא חולש על אימפריה של עסקים, אך הוא ביקש להחזיר אותי אל "ימי בראשית" שלו, שנים בהן המילה "דוחק" הייתה תיאור עדין מדי למצבו.

"אלו היו ימים שבהם כל הוצאה נשקלה במאזניים של חרדה", הוא נזכר. "המינוס בבנק הלך והעמיק, והעתיד הכלכלי שלי נראה חסום מכל עבר. באחד הערבים, בשעה שהדאגות הדירו שינה מעיניי, התיישבתי מול הגמרא. באותה שעה נחו עיניי על המילים המאירות במסכת שבת: 'אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמְּעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים…'

הבטתי על המציאות שלי - שהייתה כולה 'מיצרים', גבולות וחנק - והבנתי שיש כאן מפתח שמעולם לא העזתי לסובב. באותו רגע גמלה בליבי החלטה שאינה נובעת מגיליון אקסל, אלא מעומק האמונה: 'דברי חז"ל אינם חוזרים ריקם', אמרתי לעצמי. 'הרי לאדם יש אלף סיבות לחשוש, אבל למאמין יש סיבה אחת ויחידה לבטוח'.

החלטתי באותו רגע להשליך את יהבי על דברי רב חייא בר אבא. לא עוד קניות מדודות בחרדה, לא עוד חיפוש אחר הזול והפשוט ביותר לכבוד שבת מלכתא. החלטתי לבדוק את הגבולות של ה'בלי מצרים' - על ידי התעלמות מוחלטת מהגבולות של חשבון הבנק שלי".

באותו ערב שבת, הוא יצא אל השוק לא כמי שסופר שקלים, אלא כמי שצועד בתוך היכל של אמונה. הצעדים שהובילו אותו בין החנויות לא היו צעדים של רכישה רגילה, אלא פעולה של "השלך על ה' יהבך" הלכה למעשה.

הוא נכנס אל האיטליז, אך הפעם לא חיפש את הנתחים הפשוטים המיועדים לבישול ארוך וחסכוני. בעיניים בורקות הצביע על הבשרים המשובחים ביותר, נתחים מובחרים ומשוישים ששמם הולך לפניהם, מאלו השמורים בדרך כלל רק לסעודות מצווה מפוארות או לשמחות משפחתיות גדולות.

אצל מוכר הדגים, הוא לא הסתפק במצוי ובזמין. הוא דרש את דגי הים הטריים ביותר, אלו שעלו ברשת רק באותו בוקר, כשהם עדיין נושאים עמם את ניחוח המעמקים. הוא עבר בחנות המגדנות, ושם, מול המדפים העמוסים, מילא סלסלאות בכל טוב - שפע של מתיקות וטעמים שלא נראה על שולחנו מעולם, מתוך רצון להרחיב את דעתם של בני ביתו ביום קדוש הוא מבואו ועד צאתו.

לסיום, הוא פקד את חנות היינות. שם, מול המבחר המרשים, בחר בקבוק יין יוקרתי, יין מיושן ומשובח שנועד לקידוש של התרוממות נפש. כל פריט שנכנס לסל הקניות היה עוד נדבך באותה החלטה: לשבור את המיצרים של הטבע.

"השבת ההיא," הוא מסיים בהתרגשות ניכרת, "לא הייתה עוד שבת בלוח השנה. היא הייתה מעין עולם הבא בתוך עולם הזה. הבית כולו קרן מאור של מלכות, והסעודות נראו כסעודת שלמה בשעתו.

ואיני יודע להסביר זאת בכלים של כלכלה או בדרך הטבע, אבל מאותו רגע שבו 'בזבזתי' את מה שלא היה לי לכבוד השבת - נפרצו הסכרים. שערי שפע אדירים, שאיש לא יכול היה לחזות, נפתחו בפניי לרווחה. העסק החל לשגשג בבת אחת בצורה בלתי נתפסת, עד שזכיתי להפוך לאיש שאני היום - יהודי שמשתדל להחזיר לעולם מהשפע שבורא עולם העניק לו בזכות אותה שבת".